אלוהים של מלאות

קוסמולוגיה מדעית ורוחניות אינן הפכים. הרעיון של יצירה - של אלוהים - לא יכול לבוא יש מאין.

הגיע הזמן למחשבה נועזת שתסיר כמה אי-התאמות לכאורה. כאדם שגדל בנצרות, אני, כמו הרבה אנשים ספקנים אחרים, היו לי מערכת יחסים שבור עם דתות לאורך זמן. אף על פי כן, לאורך כל חיי הצלחתי לקיים אמון בסיסי באלוהים. יתרה מכך, מחקר הכתבים הדתיים נתן לי את התובנה שלמרות כל חוסר ההתאמה בזמן ותרבות של קטעים בודדים עם האמונות האישיות שלי, המחברים לא היו באמת טיפשים. אז חשבתי איך אפשר להעביר את האמיתות הבודדות לתיאוריה הכוללת את הסתירות. תיאוריה זו גם תקל על קבלת השונות בעולם המוכר לנו.

כמובן, הידע הנוכחי של המדע הוא נקודת המוצא שלי, כי הוא מתאר את מה שאנחנו באמת יכולים לזהות. זה מבדיל את האפשרות שלי באופן יסודי מהמבנים החשיבתיים הטהורים של מייסדי הדת, שבאותה תקופה לא היה להם ידע מדעי שמיש על טבע העולם. הניסיון של האיחוד בין מדע ודת נראה לי כרגע די לא ייצוג. ברור שאין עניין גדול משני הצדדים, שקשור, לפי הניסיון, לחולשות אנושיות כמו פחד מאיבוד כוח, פחד להפוך את עצמו למגוחך ואחרים. כהדיוט בשני הדיסציפלינות, אני יכול להזניח את הפחדים האלה.

הרעיון הראשוני של מאמר זה נולד מסרטון ובפרט גרפיקה מתוכו > מקור: יוטיוב > תורת המיתרים וסוף החלל והזמן עם רוברט דייקגרף > לחץ על תמונה ל-Videolink.

הגרף מציג את הידע הנוכחי שלנו בחיפוש הניסיוני אחר הקטן והגדול ביותר. למעשה הסרטון עוסק בתורת המיתרים, אבל מכיוון שיש לי רק הבנה מוגבלת מאוד בפיזיקה, אני מחלץ מהמחשבות את המידע הנגיש לי. אני רואה סוג של ממברנה משני צידי הסקאלה שמפרידה כיום בין ידע לבין מסקנות משוערות. בקנה מידה קטן זה משהו שנקרא "מידע קוונטי" בגרף, ובקנה מידה גדול זה "רב-יקום". ההסקה מההנחה של רב-יקום נראית לי ברורה: "אנחנו חיים באחד מני יקומים רבים שחוקיהם עשויים להיות שונים לחלוטין." אם נניח שמידע קוונטי הוא נקודת המוצא של היקומים הללו, אנו מתקרבים באופן מחשיד לרעיון היסודי של אלוהים.

אני לוקח כאן צעד קטן אחורה אל ההשתקפויות שלי כדי להראות מדוע הגרפיקה הזו חישמלה אותי כל כך. תמיד שואלים אמנים איך נוצר ציור, שיר או כל דבר אחר. אני יודע את התשובה מניסיוני, והיא מורגשת באותו אופן על ידי אמנים רבים אחרים. התיאור הפשוט ביותר של הניצוץ הראשוני הוא המילה "רעיון". מנוסח קצת יותר פרחוני הוא גרגר שממנו נוצר מבנה קטן, והשאר הופך את המבנה הזה למעשה לעצמו - בהנחיית האמן. אני תמיד אומר אז: "היקום עושה את השאר". וואו, זה נשמע כמו המפץ הגדול, לא? ראיתי הרבה סרטים תיעודיים על המפץ הגדול, ונקודה אחת תמיד הטרידה אותי. זה שיקום נובע מסינגולריות, כפי שהקוסמולוגיה קוראת לזה, עדיין חופף את החוויות שתוארו זה עתה, אבל ממה נובעת הסינגולריות? לרוב השיקול הזה נדחה על ידי האמירה שאנחנו פשוט טיפשים מכדי להבין זאת. אז הרעיון נשאר שהוא נובע מהאין. זה שהכל נובע מכלום, לעומת זאת, עומד בסתירה הכי בוטה שאפשר להעלות על הדעת לחוויות שלנו, ומסתיים בסופו של דבר גם בשום דבר. אז נוכל לכבות את כדור הארץ בביטחון, זה לא אומר כלום.

עכשיו אני מסכם פעם אחת בהבנת הדיוט שלי מהתיאוריה שמקור היקום שלנו טמון במרק של מידע קוונטי מכל סוג שהוא. כביכול כזר מידע שנדלק כמו הרעיון לשיר ונדלק ויצר יקום של אפשרויות. זה נשמע לי הרבה יותר הגיוני מהייחודיות יש מאין. יש גם להניח שלאיכויות האפשרויות שהתפתחו מהזר, כמו למשל אנשים, יש קשר מוחלט למידע המקורי ואינה תופסת באופן אבסורדי "רעיונות" מהאין. אפילו קיומה של המילה "אבסורד" יחד עם משמעותה הם אינדיקציה לסופיות קטלוג האפשרויות שלנו.

עכשיו אנחנו צעד אחד קרוב יותר לרעיון האל, אבל זה לא האל יש מאין, שאז מכניסים אותנו לתביעה שרירותית, אלא אלוהי המלאות. כרוח ביקורתית, אין דבר רחוק מדעתי מאשר להשתלט על המאמצים שהוחמצו ברשלנות של כוחות הדת כאן. את העבודה הזו, מכבדי דת יקרים בגלימות המהודרות שלכם, אתם כבר צריכים לעשות בעצמכם. אבל מה שהייתי רוצה לעשות בשלב זה הוא לקרוא לדיאלוג בין אנשים מתפללים לאגנוסטונים. זר האפשרויות מכיל יותר מאשר לקחת אחד את השני כמטומטמים.

מודל המחשבה המתואר כאן אינו שולל את האפשרות של מגע עם מידע קוונטי. בדיוק להיפך, כי אנחנו יכולים לחוות באופן אינטנסיבי שלמשל המידע של המוצא שלנו (ההורים) עובד בצורה חזקה באישיות שלנו. תמיד כדאי לנסות בצורה של רוחניות. עדיף מאשר להרוג אחד את השני. משמעות הרעיון עשויה להיות מורכבות נוספת בלתי מתקבלת על הדעת עבור רבים, אך במבט מקרוב מדובר בפשטנות ביחס לרעיון הבלתי נסבל של אינסוף החומר. לפחות היקום שלנו יתברר כסופי, וזה בסופו של דבר מגרש המשחקים שלנו. הנצח יהיה אז שדה המשחק של הנשמה שלנו והוא יכול להתמודד עם אינסוף הרבה יותר טוב מהאגו הגופני.