בחירה בין מה?

כן, המלחמה באוקראינה איומה. נוראית בדיוק כמו המלחמה ביוגוסלביה, המלחמה בסוריה ומאות מלחמות לפני כן. אחרי הזוועה מגיע הניתוח, וכאן זה מסתבך. כמובן, אפשר לומר שפוטין השתגע, ושכמעט כל העולם מגנה את הפיגוע - ראו החלטות האו"ם. אבל זו רק חצי האמת.

אם ניגש לבעיה בצורה אנליטית, נמצא את הסיבה להחלטות המטורפות של פוטין בהתמוטטות ברית המועצות. זה קרס בגלל חולשה כלכלית בולטת. רוב האנשים היו במצב רע מאוד וקיוו לשיפור בעצמאות עמיהם עם פנייה לדמוקרטיה וקפיטליזם כחלופה לקומוניזם כושל. עכשיו הם מחכים לשיפור. כמה זמן נגרום להם לחכות? הם מחכים כבר 30 שנה. עוד 20 או 100 שנה - לנצח?

הדמוקרטיה חיה על האפשרות של כל אדם לחיות את חייו בכבוד ומעבר לעוני. זה נכון לא רק לגבי הרפובליקות הסובייטיות לשעבר במרכז אסיה, אלא גם לגבי אפריקה ואזורים רבים אחרים. אם העולם החופשי כביכול לא ינהל את זה, יהיו עוד מלחמות - עד העימות הגרעיני. עלינו להבין את הקשרים הללו.

רוסיה בדמותו של פוטין רוצה לחזור להיות מעצמה עולמית. למה עכשיו הוא לא תוקף את מרכז אסיה (מה שכבר ניסה לעשות במלחמת הקווקז, למשל), אלא את אוקראינה? כי מרכז אסיה יכולה לחכות. האנשים שם עדיין במצב רע ולרוסיה יש סיכויים טובים שהרפובליקות יפלו מרצון שוב לזרועות רוסיה! רוב האנשים באוקראינה, לעומת זאת, בחרו בדמוקרטיה ובקפיטליזם באופן וולונטרי לחלוטין - ותנאי החיים שלהם השתפרו למעשה בגלל קרבתם לאירופה. אז הסכנה היא שדמוקרטיה וקפיטליזם מבטיחים חיים טובים יותר. פוטין, כמובן, לא יכול לתת לזה לעמוד - וגם סין לא.

סין בחרה בדרך שילבה שני עולמות. מצד אחד, מנגנון הכוח הקומוניסטי, ומצד שני, חירויות כלכליות. עד כה, הדרך הזו מוכיחה את עצמה כמוצלחת ביותר - על חשבון החופש האישי של העם.

למרבה הצער, הקפיטליזם בצורתו המכוערת מראה גם את חלוקת האוכלוסייה לאנשים עשירים מאוד ועניים מאוד. ניתן להבחין בכך אפילו בדמוקרטיות הקפיטליסטיות המאוגדות לכאורה. טראמפ הוכיח בבירור את חומרי הנפץ הכלולים בו. אז הדמוקרטיה לעולם לא תזכה בניצחון הסופי, ונצטרך להמשיך לחכות לעימות הגרעיני.

אני יושב כאן במיני-אולפן שלי עכשיו, נלחם נואשות על ההישרדות הכלכלית האישית שלי כמפיק מוזיקלי. דוגמה מצוינת עבור אנשים רבים בדמוקרטיות קפיטליסטיות. כן, הייתי עסוק! השכלה אקדמית מוזיקלית נרחבת גררה שנים רבות ומתישות על במות העולם הזה - עד לשחיקה. לאחר מכן המאבק על החיים נמשך. מקצוע חדש - אושר חדש - עד לשחיקה הבאה. עכשיו אני מנסה להשלים את הפנסיה שלי בהפקה מוזיקלית.

כן, אני יכול להביע את דעתי באופן חופשי. לא נופלות פצצות על הראש שלי ויש לי מספיק מה לאכול. אז אני מסתדר טוב? לא, כי כאמן מנוסה בעסקי המוזיקה אני חווה שוב כיצד כוח כלכלי מגביל באופן דרסטי את ההתפתחות האישית שלי. מה שנקרא שומרי סף רוצים להוריד את החולצה האחרונה מהגב שלי לפני שההפקות שלי יגיעו אפילו לאוזנו של מאזין. כך נראית תחרות בקפיטליזם.

ההפרטה המתקדמת (היוון) של הנוף התרבותי פירושה שהיום, יותר מתמיד, חלים על אמנים הדברים הבאים: "אין סיכוי בשוק ללא השקעה כספית". זה אולי נשמע כמו תלונות ברמה גבוהה לרבים, אבל כפי שכבר אמר אובידיוס: "תתנגד להתחלות". סוג זה של חופש לעולם לא יגיע לליבם של האנשים. אם רוב האוכלוסייה תודר מצמיחה אישית וכלכלית בגלל חוסר כוח פיננסי, זה יהפוך במהרה עגום. אז תהיה לנו רק הבחירה בין מגיפה לכולרה.