מדיטציה ומוזיקה

מדיטציה משמשת יותר ויותר באופן לא הוגן כתווית למוזיקה מרגיעה מכל הסוגים, אבל מדיטציה היא יותר מרגיעה.

ישנם קולות רבים של עיתונאי מוזיקה המקוננים על הפישוט ההולך וגובר של המוזיקה הפופולרית. השירים הולכים ומתקצרים, והרמוניות ומלודיות הופכות יותר ויותר ניתנות להחלפה בין עשרת הגדולים במצעדים.

הנטייה הזו לפשט ולמרבה הצער לטשטש את הטרמינולוגיה של סיווגי ז'אנר הפכה לבעיה של ממש. למרבה הצער, עיתונאים ואוצרים מוזיקליים מסתגלים לרישול הזה בקצב מדאיג. טעם הרוב וגם השקפת הרוב הופכת לסטנדרט הבלעדי.

כמפיק מוזיקלי פעיל אתה מתבקש לסווג את המוזיקה שלך בעצמך כדי להפוך אותה לזיהוי עבור המאזין. עכשיו יש קטגוריה שנקראת "Ambient", שכוללת את כל מה שאיכשהו נראה שיש לו קשר לאיטי ומופשט, אבל למעשה זה ז'אנר שמבוסס על יצירותיו של בריאן אנו, שבעצמו היה לו מוזיקה לשדות תעופה ולרכבות. תחנות בראש.

ואז יש את הקטע "צ'ילאוט", שבקשר ל"טרקלין" פירושו מוזיקה רגועה למועדונים. צ'ילאוט, בתורו, מעורבב עם מוזיקת ​​הרפיה, ולמרבה הצער, מופיע גם תחת התווית מדיטציה. מדיטציה, לעומת זאת, היא תרגול שבשום אופן לא קשור להרפיה במובן של "כיבוי" - להיפך! מרכיב חיוני בטכניקות מדיטטיביות הוא שליטה מודעת בתשומת הלב! אין לזה שום קשר לשדות תעופה ומועדונים.

אם תזין "מדיטציה" כמונח חיפוש בספוטיפיי, תמצא רשימות השמעה רבות שהמונח "מדיטציה" כתוב על הדגל. ומה אנחנו שומעים שם? בדיוק כמו בעשרת צ'אטי הפופ המובילים - רק באיטיות, בלי קצב ועם צלילים כדוריים. מוזיקה שמתאימה יותר להירדם מאשר להפניית תשומת לב מודעת. עם הרבה רצון טוב אפשר לטעון שיש דבר כזה "מדיטציית מנוחה", אבל זו רק טכניקה אחת מני רבות של מדיטציה - כמו ויפאסנה.

כאדם בעל עניין פוליטי, אני חושד בהכרח שזהו סימן נורא לחוסר העניין הגובר של החברות בגורלן. למרות שכדור הארץ נמצא על סף קריסה אקלימית, מתחילות מלחמות חדשות, הקושרות את הכוחות שהיינו צריכים למעשה כדי לתקן את אורח חיינו. זה אולי קצת מופרך לקשר את זה לבעיה של סיווג מוזיקה, אבל חוסר האפשרות לסווג משהו רעיונית, כי הרוב רוצה לראות רק חלק מהעולם, היא די סימפטומטית. זהו הסוף של הגיוון ומשחק לידיהם של עריצים ומפשטים.