משמעות עמוקה יותר של Lo-Fi
ראשית הקדמה קצרה למי שמעולם לא שמע את המונח Lo-Fi. הוא מגדיר את הכוונה של יצירה מוזיקלית מבחינת איכות הסאונד ומהווה ניגוד פרובוקטיבי ל-Hi-Fi, שמטרתו היא האיכות הגבוהה ביותר האפשרית. עד כאן קצה הקרחון.
במבט ראשון נראה שזו תזכורת רומנטית לתקליטי ויניל מתפצחים וחוויות רדיו ישנות. זו אולי נקודת ההתחלה, אבל היא כרוכה בהשלכות עמוקות לגבי התוצאה. בעוד שדרישות ה-hi-fi הביאו לרצועת תדרים מתרחבת עם התמקדות בקצוות (בס עמוק וגבוהים חדים), lo-fi מתמקדת באמצע בצבע כהה עם פצפוצים מכוונים.
מבחינה פילוסופית, Lo-Fi הוא יציאה מה"גבוה והרחוק" של העולם שלנו. בתקופה שבה אפילו Hi-Fi כבר לא מספיק לרבים, ו-Dolby Atmos (רב-ערוצי במקום סטריאו) מבסס את עצמו כעכשווי, טרנד ה-Lo-Fi מקבל אווירה כמעט מהפכנית. ברצוני להדגיש 2 היבטים של Lo-Fi העומדים בבסיס הטענה הזו.
העובדה שצמיחה מתמדת ואמונה בטכנולוגיה לא בהכרח מובילות לעולם שליו יותר כבר נודעה לחלק מהאנשים. בנוסף, אנו יכולים לחשוד בעומס יתר הולך וגובר מאחורי המספר ההולך וגדל של הסובלים מדיכאון. אבל מה יש ב-Dolby Atmos, למשל, שמכריע אותנו?
האם אתה עדיין זוכר את תקופת הזוהר של בתי הקולנוע של IMAX? חווית קולנוע סוחפת באמת אז. למה זה לא הפך לסטנדרט? ובכן, התשובה היא די פשוטה, "זה לא משתלם!". אנשים לא רוצים להיות מוצפים כל הזמן! הם כבר המומים ממאבקם לשרוד, וכרטיס יקר מאוד לא מקל עליהם. הדגשים רוצים לקבל מינון טוב, וזה לא מייצר מספיק מסה כלכלית.
Dolby Atmos במוזיקה יתמודד עם אותה בעיה, אבל יש לו אס בשרוול - זה אוזניות! בעוד שחווית Atmos בחדר דורשת מערכת מוזיקה יקרה, אוזניות טובות יכולות לחקות מרחביות באמצעות אפקטים פסיכואקוסטיים. "פסיכואקוסטית" פירושו גם עבודה נוספת עבור המוח, אם כי!
כעת המוח שלנו מחפש כל הזמן קוהרנטיות, שפירושו בפשטות מנוחה. עם זאת, עם הדרישות ההולכות וגוברות מצד הסביבה שלנו, זה בקושי מגיע למנוחה. הביקוש המוגזם הולך וגדל! בשביל ההנאה המוזיקלית מהפקות Dolby Atmos, לכן יש צורך לבטל במידה רבה דרישות אחרות. מתי בכל זאת נצליח לעשות את זה?
מעניין לציין ש-Lo-Fi הצליח בצורה מרשימה באפליקציה קלאסית לאוזניות - מוזיקה בזמן עבודה, מדיטציה או אימון. דרישות הקשב המופחתות בכוונה של הפקות Lo-Fi מפנים מקום לדרישות אחרות על המוח. בהתאמה לעיסוקיו העיקריים של המאזין, ישנם שני גדילים עיקריים של ז'אנרים של Lo-Fi: "Lo-Fi Chillout" ו-"Lo-Fi House" (יחד עם תת-ז'אנרים) - בפשטות: איטי וקצבי.
עכשיו, כמפיק מוזיקלי, אתה יכול ללכת צעד אחד קדימה. מה קורה אם אין עיסוק עיקרי של המאזין בכלל? ובכן, שטח פנוי עצום נקרע! אולי זה בדיוק המרחב הפנוי שאנחנו צריכים בדחיפות כדי ליצור קשר עם הנשמה שלנו? כן, זה בדיוק איך שאני רואה את זה! אם אפשר להוסיף כמה "סימני דרך" מוזיקליים בעולם המוזיקה הזה, זו תהיה סביבה מספקת מאוד לכל אמן יצירתי שדואג לנשמה במוזיקה. זה עתה עשיתי את הצעד הראשון בכיוון הזה.