בדיה לעומת מציאות

אולי יש אנשים שיש להם בעיות בסיפור שלנו, ולא מבינים מה הקשר בין מהדורות המוסיקה האמיתיות למטאפורה של ספינת החלל. ראשית תן לי לומר שאתה יכול גם ליהנות מהמוזיקה בלי שום סיפור מאחור. אבל להנאה מורחבת אולי מעניין לשלב את זה עם הדמיון שלנו. וזה מוביל לשאלה המהותית לגבי יחסי הבדיון והמציאות.

המפץ הגדול
בתחילת המציאות עם המרכיבים הזמן והמרחב, הייתה ייחודיות שרק הייתה דמיון של אפשרויות. רק המפץ הגדול הפך את הדמיון לחומר. וזה יצר את עולמנו, כפי שאנו יכולים לזהות אותו היום. זהו תהליך מתמשך. כך שאנו יכולים לומר שהדמיון הוא אם המציאות.

דמיון כחוש החיים
אם רק היינו רואים את חיינו בהקשר של דברים שקורים בפועל, היינו נופלים מיד לדיכאון עמוק. חלומות על עולם טוב יותר מחזיקים אותנו בחיים. אז החלומות שלנו הם אם העתיד, בדומה למפץ הגדול הייתה אם המציאות. לכל אחד יש את גודל החלומות שלו והגשמה להגשים אותם. אמנים מוכשרים במיוחד לממש חלומות ודמיון לחומר. וחומר פירושו מדיה בהקשר אמנותי - תמונות, מוסיקה, פסלים, סרטים. כדי להישאר מובנים, אמנים זקוקים למסגרת ליצירתם. מסגרת של אפשרויות אישיות, שמתאימה לכישרונות שלהם. ככל שהמסגרת נכונה יותר, איכות העבודות יותר. וזה מרים את תחושת החיים ברמה גבוהה יותר. ואת התחושה הטובה הזו יכול הקהל לשתף.

חללית
חללית Entprima הוא אפוא מסגרת להמצאות מוזיקליות, שמנסות להכניס כמה היבטים חדשים להצעה האמנותית. וזה אופייני לאמנים לנסות למצוא היבטים חדשים בתהליך המתמשך של ההתפתחות האנושית. וזה גם נושא ידוע, כי קהל מברך על קישורים תומכים מאמנות לחיים משותפים. זה מה שסיפור החללית Entprima צריך להיות.