מבטהובן וג'אז חופשי למוזיקת ​​פופ אלקטרונית

בגיל 15 הרווחתי את הכסף הראשון שלי כמוזיקאי בלהקת קאברים שניגנה מנגינות של "Earth Wind and Fire" ו"שיקגו". בגיל 19 התחלתי קריירה של 20 שנה כמוזיקאי ג'אז חופשי בלייבל FMP בברלין.

עקב גירויים שונים שנבעו מילדות מבלבלת של הדור שלאחר המלחמה, לא הצלחתי למצוא ביטחון בקולי הפנימי, הרגשי, והשלמתי לימודי סמל בגרמנית ומוזיקולוגיה בצד. כשעבודות המוזיקה יצאו משליטה, החלטתי להפוך את המוזיקה למעשה למקצוע שלי ולהתחיל ללמוד באקדמיה למוזיקה פולקוואנג. תואר קלאסי בחצוצרה תזמורתית נראה כמו האפשרות הטובה ביותר.

עם זאת, עבודה בתזמורות סימפוניות שונות לא הצליחה לחמם אותי לעבודה זו. פופ, ג'אז ומוסיקה חדשה התאימו יותר לסקרנות שלי. בתור חצוצרן מאומן היטב ומשתנה מאוד, הפכתי להיות פרילנסר מבוקש בסצנת המוזיקה הבינלאומית. חוסר האמון בקול הפנימי ובדרך היצירתית, גרם לי להיות יותר ויותר נגן חצוצרה מבצע, עד שהתשוקה פינתה לחלוטין את מקומה לחשיבה המטריאליסטית של הצלחה.

בחמש השנים האחרונות של הקריירה המוזיקלית הראשונה הזו, ערכתי כ -5 הופעות בשנה עם הרכבים ידועים כמו "Musique Vivante", "Ensemble Modern", "Starlight Express", "Schauspielhaus Bochum," "Theatre Chaillot" ו- רבים אחרים. ואז התמוטטתי בגלל עבודת יתר, ואחרי גמילה התחלתי ללמוד כטכנולוג מידע מכיוון שלא יכולתי ולא רציתי לשמוע יותר מוזיקה.

פרישה מתקרבת נתנה לי סיבה לשחזר חיים מקצועיים, ולא אהבתי את מה שראיתי בכלל. לאן נעלמו החלומות והרגשות? החיים המקצועיים נראו כמו קליפה ללא ערך. אז חזרתי להתחלה, וזיהיתי את ההזדמנות שהוצעה למוסיקאי וטכנולוג טכנולוגיה בעל הכשרה גבוהה בעולם המוסיקה החדש עם הפקת מוסיקה אלקטרונית. ותפסתי את זה.

לא עוד פשרות, לא עוד עבדות, אלא החיים מתוך רגשות שהודחקו במשך שנים. באופן מפתיע, גם הספק המבחן של השנים האחרונות נעלם, כי בפעם הראשונה בחיי אהבתי את עבודתי באופן מקיף. זו הייתה חזרה מאושרת של הילד הפנימי. איזה צירוף מקרים מופלא בגיל מתקדם!