שפת אם ואפליה

למעשה היו לי מספיק דברים אחרים לעשות, אבל הנושא הזה בוער לי על הציפורניים. כאמן, אני צריך לעסוק בעיקר באמנות שלי. בשנותיי הצעירות, זו הייתה משימה קשה, ולו רק בגלל הצורך להבטיח הכנסה. זה לא השתנה כשאתה בתחילת קריירה חדשה. אולם כיום, הקידום העצמי החובה מתווסף כמשימה שלוקחת זמן.

העורכים והאוצרים שעדיין היו נגישים אליהם בתקופות קדומות יותר ויותר מתבצרים מאחורי נתוני ההצלחה שכבר אמורים להיות מוצגים גם בתור עולה חדש. אני זוכר שאחד קיבל לפחות תשובה להגשה לעיתונות, לעורכי רדיו או לחברות תקליטים - וזה לא עלה כלום! אמנם, במיוחד בעסקי המוזיקה, מספר ה"עותרים" התפוצץ עקב האפשרויות של הפקת מוזיקה דיגיטלית. זה הפך לשוק משגשג לפלטפורמות לקידום עצמי (אפילו בשוק הספרים).

ובכן, זה איך זה! עם זאת, ניתן לציין כי סף האיזון הולך ומתרחק כתוצאה מכך. ואז יש אפקט נוסף שלא מורגש על ידי רבים והופך לנקודת תקיעה - המוצא התרבותי ושפת האם של האמן. זה באמת לא חדש, ומוזיקאים מבוגרים יותר יזכרו את ההתנגדות למה שכונה אז "אימפריאליזם תרבותי אנגלו-אמריקאי". בצרפת ובקנדה הוכנסו מכסות חובה לרדיו למוזיקאים ילידים. ההתנגדות לדומיננטיות של מוזיקת ​​הפופ באנגלית גברה גם במדינות אחרות.

בחזית הזו, הדברים נעשו שקטים להחריד. זאת למרות שהדומיננטיות גדלה ולא הצטמצמה. כיום, הפורמטים האמריקאיים של טקס האוסקר או הגראמי משודרים מיד בשידור חי בטלוויזיה. כל זה מדאיג מספיק עבור אמנים שאינם דוברי אנגלית, אבל ישנה התפתחות נוספת שמתרחשת בצל תשומת הלב, ושיש לה השלכות חמורות עוד יותר על הקידום העצמי.

ברור שתרבויות גרמניות, צרפתיות ותרבויות אחרות ישנות דרך האבולוציה של קידום עצמי. יש מעט הצעות שיווקיות להחריד המתמקדות באירופה (כמובן, כגרמני, זה מוקד התצפית שלי). כמובן, הפורמטים הבינלאומיים (Submithub, Spotify וכו') פתוחים ברחבי העולם, אבל האוריינטציה הכללית מתמקדת באופן סאבלימינלי בבירור בשפה האנגלית. אני אתן דוגמה.

כשהתחלתי את קריירת האמן השנייה שלי בעסקי המוזיקה בשנת 2019, בחרתי באופן לא מודע וסתמי באנגלית כשפת התקשורת ומילות השיר (כאשר זמינות). זה היה קשור מאוד לעבודה הבינלאומית הקודמת שלי כנגן חצוצרה ג'אז. אנגלית היא ה"לינגואה פרנקה" העולמית כבר די הרבה זמן. וגם השיווק שלי הגיע לשוק הבינלאומי בלי בעיות. הצלחתי להגיע למספרי סטרימינג בסביבות 100,000 כבר עם השירים הראשונים - בתור חדש אחרי הפסקה של יותר מ-20 שנה כאמן!

בשנת 2022 פרסמתי כמה ספרים בגרמנית והבנתי שאני יכול לבטא בשפת האם שלי בפירוט רב יותר - וזה לא פלא. אז מכאן ואילך כתבתי גם מילות שיר גרמני. כבר בתחילת הקריירה המאוחרת שלי מעדתי במאות ז'אנרים לא מוכרים לחלוטין במוזיקת ​​הפופ. אחרי 3 שנים סוף סוף התמקמתי, וזה היה חשוב לשיווק, שהיה תלוי מאוד באלגוריתמים. עכשיו גיליתי שהפלייליסטים הנכונים מגיעים לקהל הבינלאומי שלי טוב יותר ויותר.

היה לי ברור שהקהל הזה יצטמצם מאוד עם מילות השיר בשפה הגרמנית, אבל מספיקים גם ליותר מ-100 מיליון מאזינים פוטנציאליים כשלוקחים בחשבון את האיכות האמנותית הגבוהה יותר של המילים בשפת האם שלי. עכשיו חיפשתי את הז'אנרים המתאימים והייתי חסר מילים. פלטפורמות השיווק נותנות את הז'אנרים כתפריט נפתח - באנגלית, כמובן. מלבד "דויטשפופ", לא היה הרבה מה למצוא שם והפלייליסטים המקבילים היו מכוונים יותר לשלאגר הגרמנית. למילים גרמניות מתוחכמות יותר, הייתה גם קופסה עם היפ הופ וז'אנרים השוליים. משהו כמו "אלטרנטיבי" כמובן לא נועד לאמנים דוברי גרמנית.

כשחיפשתי אז ספקי קידום מתאימים לקהל דובר גרמנית, הייתי המום. עם אלפי ואלפי סוכנויות קידום, כמעט אף אחד לא התמחה בקהל דובר גרמנית. הכלל היה, "כולם מבינים אנגלית וכאן יש להרוויח את הכסף על פני השטח". למרבה ההפתעה, אפילו האוצרים הגרמנים הסכימו עם פסק הדין הזה ללא הערות. אני חושב שעמיתים במדינות אחרות באירופה ירגישו כך. נראה שמכונת הטעם האנגלו-אמריקאית שולטת בכל השוק הדיגיטלי, ואפילו החברות האירופיות (ספוטיפיי היא שוודית, Deezer היא צרפתית וכו') לא מוצאות את הכוח (או את הרצון?) להתנגד לה.

כמובן שגם גרמניה הפיקה כוכבים, אבל אני לא מדבר על הגיבורים שביססו את הקריירה שלהם דרך מועדונים וקונצרטים. השוק הדיגיטלי הוא שוק בפני עצמו, והוא היחיד שמייצר הכנסות שאינן מבוססות על עבודה פורצת דרך טהורה. אפילו עם התארים הגרמניים שלי, אני מגיע ליותר מעריצים בארה"ב מאשר בגרמניה. מה לא נכון במעקב? האם אנחנו באמת רק הווסלים של ארה"ב, כפי שהדור שלאחר המלחמה תמיד חשש? ידידות זה טוב, אבל תלות צנועה פשוט מבאסת. אם אנחנו האירופאים מקבלים כמה פירורים משוק המוזיקה האמריקאי, זה לא פיצוי על העובדה ששוק המוזיקה המקומי נשאר סגור מבחינת העסקאות הגדולות. אין כאן את מי להאשים, והחריצות של האמריקאים בשווקים מרשימה, אבל טעמה מרה על הלשון האירופית. אני אפילו לא רוצה לדעת איך זה טעים בשפה אפריקאית או אחרת.

כתב ויתור: אני לא לאומני ואין לי בעיה עם תרבויות אחרות ואני שמח לדבר אנגלית בתקשורת בינלאומית, אבל אני מתעצבן כשאני מופלה לרעה באופן בור מבחינת המקום שממנו אני בא. ואיזו שפה אני מדבר – גם אם זה סתם רשלני. זה באמת נואש לי כשאפילו בארצי שלי תחנות הרדיו מתעלמות כמעט לחלוטין משירים גרמניים. הגיע הזמן שהדיון ייפתח מחדש.

ציטוט:
אין תואר בשפה הגרמנית ב-100 המובילים של מצעדי ה-Airplay הגרמניים הרשמיים לשנת 2022.

יו"ר BVMI ד"ר פלוריאן דרוקה מותח ביקורת על העובדה שלא ניתן למצוא ולו כותר אחד בשפה הגרמנית בטופ 100 של טבלאות ה-Airplay הרשמי של גרמניה 2022, ובכך קובע שיא שלילי חדש למגמה שהתעשייה מציינת כבר שנים. . יחד עם זאת, המחקר מראה שמגוון הז'אנרים להאזנה, כולל מוזיקה בשפה הגרמנית, ממשיך להיות גדול. בהיצע המוזיקה של תחנות הרדיו זה לא בא לידי ביטוי עם זאת.

"אין שיר בשפה הגרמנית בין 100 הכותרים המושמעים בתדירות הגבוהה ביותר ברדיו הגרמני, כפי שמוצג במצעד הגרמני הרשמי של Airplay 2022, שנקבע על ידי MusicTrace מטעם BVMI. זה שפל חדש אחרי חמישה ב-2021 ושישה ב-2020. העובדה ששירים בגרמנית לא משחקים תפקיד גדול במיוחד ברדיו היא לא תופעה חדשה, והתעשייה התייחסה וביקרה אותה פעמים רבות במהלך השנים. לדעתנו, תחנות עם רפרטואר מקומי יכולות להזדהות וגם להטביע את חותמן עם המאזינים", מצוטט דרוקה בהודעה לעיתונות מהאגודה. "מצד שני, צריך גם להיות ברור שנסתכל כאן היטב בוויכוח הנוכחי על עתיד השידור הציבורי ונדרוש את המשימה התרבותית, שאינה מוגשמת על ידי הרוטציה הכבדה של הרפרטואר הבינלאומי. די בהסתכלות באלבום הגרמני הרשמי ובמצעד הסינגלים כדי להראות שאמנים בשפה הגרמנית זוכים להערכה רבה ומבוקש במדינה הזו, וצריכים לבוא לידי ביטוי בהתאם ברדיו", ממשיך Drücke, שמזהיר כי פוליטיקאים לא צריכים להסתכל הרחק גם מהנושא הזה. > מקור: https://www.radionews.de/bvmi-kritisiert-geringen-anteil-deutschsprachiger-titel-im-radio/

סוף ציטוט