הוראות האזנה למוזיקה שלי

בעולם האמנות, אין זה יוצא דופן שיצירות עכשוויות דורשות היכרות עם הקבלה שלהן, כי לאמנות מוטלת המשימה לבסס נקודות מבט חדשות.

מוזיקה היא גם ביסודה צורת אמנות. לכל צורות האמנות יש שלוחות בצורה של "אמנות מסחרית". ציורים מיוצרים כקישוטי קיר לבתים והמוזיקה נמכרת גם כמוזיקת ​​רקע אקוסטית לחיי היומיום. חלק מהאמנים מגיבים לפרקטיקה זו על ידי קישור טענה אמנותית לגישה חברתית זו. "פופ ארט" של אנדי וורהול הוא דוגמה לכך. מבקרי אמנות ואוצרים, שאמורים להוות כלי עזר לפרשנות לאוהבי אמנות, מתקשים בתחילה להתמודד עם יצירות כאלה משום שמבקרים מקצועיים קשורים מאוד לתולדות האמנות. זו הסיבה שחידושים באמנות לרוב מקודמים יותר על ידי חובבי אמנות מאשר על ידי צרכנים. זו הסיבה שאני פונה אליך ישירות, חובב אמנות יקר.

בתצפיות שלי, מצאתי התמכרות בסיסית לחד-משמעות בהתנהגות אנושית. זו הסיבה שהאוונגרד לא מאוד פופולרי בקרב הציבור, אבל לפחות מזוהה בבירור כאוונגרד ודחיית הרוב ברורה באותה מידה. הנכונות של מעריצי האוונגרד לעסוק בחידושים היא אינהרנטית. קבוצות היעד ניתנות לזיהוי ברור עבור האמנים. ישנם אמנים שפונים במודע לקבוצות היעד הללו ומייצרים עבורם אמנות. עם זאת, ישנם גם אמנים שהם אישים אמביוולנטיים ואוהבים לנוע בין עולמות. לא הבנתי את זה עד מאוחר מאוד, אבל אני כזה אמן.

בשנותיי הראשונות, ברור שהייתי אמן אוונגרד, אבל בתור חצוצרן מקצועי היה לי קשר עם ז'אנרים רבים שהיו מיינסטרים בעליל. כתוצאה מכך, זכיתי להכיר אלמנטים מוזיקליים רבים במיינסטרים שהדהדו לי בנשמה. התרגשתי מאלמנטים פשוטים של בלוז או רוק וגם נהניתי לשמוע מוזיקת ​​פופ טובה. כשהתחלתי להפיק מוזיקה אלקטרונית אחרי 25 שנה הרחק מסצנת המוזיקה, הפירות האלה היו כולם חיים, וכמפיק סולו עצמאי לחלוטין, לא רציתי לוותר על אף אחד מהם בגלל סיבות אסטרטגיות. ארגז הכלים שלי היה מלא בג'אז, רוק, פופ והאלמנטים המוזרים לעתים קרובות של ג'אז חופשי ומוזיקה חדשה. מרחבי הסאונד השונים של תזמורת קלאסית או מוזיקת ​​רוק, כמו גם מוזיקת ​​פופ שופעת ומפנקת היו גם בראש שלי. המשימה עכשיו הייתה לשלב את כל זה, כי עכשיו זיהיתי את הכישרון שלי כמשלב ומחבר.

הצורה הקצרה של שיר הפופ זוהתה במהירות כבסיס להפקות מסיבות רבות ותמיד אהבתי במיוחד את הצליל הרווי של תזמורת או להקה גדולה. מכיוון שלא הייתי מומחה בשום ז'אנר מוזיקלי, הצלחתי למקד את השירים החדשים שלי בכיוון גס של ג'אז, רוק או פופ, אבל האלמנטים הסגנוניים הרבים האחרים תמיד דחפו את דרכם לכל שיר, בין אם רציתי או שלא. זהו תהליך אמנותי עמוק והקול שלי. ככל שחלף הזמן, נעשיתי מודע יותר לאופי האמנות שלי היום והפכתי חופשי יותר ויותר במוחי. כשהבינה המלאכותית הגיעה לנקודה שבה היא יכולה לייצר רצועות גיבוי שלמות על סמך קלט של תיאור, כל הסכרים של החופש האמנותי שלי נשברו. גיליתי תתי-ז'אנרים שאפילו לא הכרתי עדיין ושהיוו עבורי השראה משמחת. עכשיו יכולתי לערוך את הרצועות האלה כאוות נפשי ולתבל אותן בכל הדמיון שלי, בדיוק כמו ששף מתבל את האוכל שלו.

ועכשיו מגיעות ההוראות בפועל למאזין. לא משנה לאיזה מהשירים שלי אתה מקשיב, זה לא מה שאתה חושב שזה על פני השטח. אתה לא מקשיב לבלוז אם זה נשמע כמו בלוז ואתה לא מקשיב לפופ אם זה נשמע כמו פופ. תשכחו מ"EDM" או "Future Bass" או כל דבר אחר - הם תמיד רק צורות מקור לנופי סאונד הנובעים מהנשמה האמביוולנטית שלי. הם ביטויים של רוח חופשית לחלוטין, ואני מאחל לכם את כל הרוח החופשית והאנרכיסטית הזו, כדי שתוכלו להתנגד לאילוץ המניפולטיבי של המערכות.