מוזיקה אלקטרונית אקלקטית

אקלקטי נגזר מהיוונית העתיקה "eklektós" ובמובן המילולי המקורי שלו פירושו "נבחר" או "נבחר". באופן כללי, המונח "אקלקטיות" מתייחס לטכניקות ושיטות המשלבות סגנונות, דיסציפלינות או פילוסופיות מתקופות או אמונות שונות לכדי אחדות חדשה.

אקלקטים נקראו כבר בעת העתיקה הוגים שיישמו את המיזוג הזה בתפיסות עולמם. קיקרו היה כנראה האקלקטי הידוע ביותר בתקופתו. כמה מבקרי האקלקטיות האשימו אותו בשילוב הזה של מערכות עצמאיות אחרת כלא רלוונטי או חסר ערך.

העוקבים, לעומת זאת, העריכו את הבחירה של האלמנטים הטובים ביותר מהמערכות הקיימות תוך השלכת אותם אלמנטים המוכרים כחסרי משמעות או שגויים. עד כה, השימוש באקלקטיות הוגבל בעיקר לאמנויות חזותיות, אדריכלות ופילוסופיה.

לאחר חיפוש ממושך אחר ז'אנר או מונח מתאים להפקות המוזיקליות האחרונות שלי, מצאתי ב"אקלקטי" את שם התואר המתאים, כי אני עושה בדיוק את זה - אני משתמש באלמנטים קיימים שאני מחשיב כבעלי ערך ומרכיב אותם ליצירות חדשות.

במובן המוחלט, אמנים למעשה עושים זאת כל הזמן, מכיוון שהם משלבים השפעות שונות ביצירות חדשות, ופותחים נקודות מבט חדשות. עם זאת, הם בדרך כלל ממזגים את ההשפעות לקרן של יצירות תפאורה שנוצרו בעצמן לפני תהליך היצירה. עם זאת, שום דבר אינו באמת חדש ותמיד רק התפתחות נוספת, והאמת שאין צורך להמציא שוב את הגלגל מחדש חלה לפעמים.

ברור שתמיד הייתי ספוגה בנוף הזה, שמסביר את עבודתי במגוון רחב של סצנות מוזיקליות. אהבתי את האלמנטים היקרים ביותר של כל סצנה בג'אז, קלאסי ופופ. לכך הצטרפה ההבנה שאלמנטים אלה איבדו יותר ויותר את קסמם כאשר הצטמצמו לעותק עייף של עצמם בסגנון טהרני. זה קורה בעיקר במיינסטרים כביכול.

עם זאת, אם מערבבים את האלמנטים הללו בעוצמתם המקורית ביצירות בודדות, עדיין נשאר מספיק מקום לחתימה אמנותית, כי יש אינספור אפשרויות. אמנות היוצר מורכבת בעיקר בתערובת היצירתית של המרכיבים ובשליטה בשפה הצורנית המוזיקלית. זה לא טריוויאלי ולא פחות חשוב.

הגישה הזו לא כל כך חדשה. זה כבר בא לידי ביטוי במה שנקרא ז'אנרים פיוז'ן. דוגמה אחת היא להקות הפיוז'ן המפורסמות של חצוצרן הג'אז לשעבר מיילס דייויס. אולם באותם ימים של מוזיקה שניגנו על ידי מוזיקאים, נדרשה גם החזון של מנהיג הלהקה וגם של המוזיקאים כדי להתאים אותו.

זה השתנה באופן מהותי עם הופעת הפקת המוזיקה האלקטרונית. בעזרת סאמפלים ולופים איכותיים יכול המפיק לבדו לקבוע ולבצע את התמהיל של עבודתו. קטעי המוזיקה הזמינים מוקלטים על ידי מומחים מקצועיים ומעוצבים על ידי מעצבי סאונד מעולים. המבחר כולל את כל הסגנונות והז'אנרים.

סיווג שילובי מוזיקה כאלה לז'אנר הוא דילמה, והופך למעיק עוד יותר ככל שהמגוון של מפיק גדל. כבר היום מבחר הז'אנרים מבלבל לחלוטין, ונראה פרדוקס להוסיף עוד אחד. ז'אנרים מבוססים כבר כמו "אלקטרוני" או "אלקטרוניקה" אינם מתארים בצורה מספקת את מה שקורה באמת. "אלקטרוני" פשוט שגוי, כי בפועל הוא משמש כמילה נרדפת למיינסטרים מאוד ספציפי של מוזיקת ​​פופ אלקטרונית, למרות שאבות המוזיקה האלקטרונית הגיעו מהסצנה הקלאסית (למשל קרלהיינץ שטוקהאוזן).

"אלקטרוניקה" הוא למעשה רק נקודת עצירה מהתממשות הדילמה ה"אלקטרונית", ומשמשת לתיאור כמעט כל דבר במוזיקת ​​פופ שמופקת בעיקר אלקטרונית. זה לא סגנון! הטשטוש המוחלט נענש על ידי אוצרים רבים במגבלה "נא לא להגיש אלקטרוניקה!", מכיוון שזה יכול להיות כל דבר מרוק ועד ג'אז חופשי.

מכל הממצאים הללו, הגעתי למסקנה שאכן צריך להשיק ז'אנר חדש שבסיסו האקלקטיות - Eclectic Electronic Music. EEM שונה מהז'אנר הניירות למדי של EDM בחוסר ההתמקדות בריקוד ובדגש על תערובת של סגנונות, אך מוגבל לעבודה/שיר או אלבום/פרויקט בודד. זה לא יוצר ז'אנר חדש (כמו טריפ-הופ, דאבסטפ, IDM, דראם אנד בס ואחרים) עם שיר שמשתמש באלמנטים מכמה סגנונות.

כמובן, חור היונים הזה גדול מדי בשביל התמצאות טובה יותר של הקהל, אבל לפחות המאזין יודע שהוא לא יכול לצפות כאן למיינסטרים, כי המיינסטרים זורח לא על ידי גיוון אלא אחידות. לכל מנה של ארוחה יש מרכיב עיקרי כמו בקר או עוף והשף יוצר ממנו את תבנית הטעמים שלו. באותו אופן, ניתן להגדיר EEM מראש על ידי הבסיס הזה, תוך התייחסות למרכיבים/תת-ז'אנרים קיימים.

כדוגמה, הרשו לי לצטט את הפרויקט הנוכחי שלי, "LUST". הבסיס, כלומר המרכיב העיקרי, הם מסלולי בית של בני מוריץ. לאחר מכן הוספתי לופים ווקאליים ואינסטרומנטליים שמתארים מצב רוח שאני מרגיש ומספרים סיפור קטן. האלמנטים נבחרים (מגוונים מבחינה סגנונית, אקלקטית) מבחינת התאמתם, כדי לבטא בצורה הטובה ביותר את הסיפור ואת מצב הרוח. אז הייתי מסווג את זה כך: "מוזיקה אלקטרונית אקלקטית - מבוסס בית".

כך המאזין יודע שהוא יזהה בבירור את האוס, אבל חייב להיות מוכן להפתעות. סיווג זה חוסך מהצרכן את הטעויות החמורות ביותר ויחד עם זאת מהווה הזמנה לפתוח את דעתו. זהו סיווג אמנותי מאוד!