צעיר מול זקן
סכסוכים בין צעירים למבוגרים נקראים גם סכסוכי דור. אבל למה הם קיימים? בואו נסתכל על זה. ראשית, בואו נזכור את שלבי החיים השונים.
- שנות ילדות ובית ספר
- כניסה לחיי העבודה
- בניית קריירה ו / או משפחה
- מנהיגות
- כניסה לפנסיה
- פעילויות בכירות
לא כל החיים זהים, אך אנו יכולים להשתמש בשלבים אלה כמדריך. שלבים אלה מעוגנים לווקטור הזמן שמצביע מעבר לעתיד, ותובנה אחת ברורה מאליה: זקנים כבר חיו את השלבים הקודמים, צעירים עדיין לפניהם. זה משמעותי. הבה נבחן מקרוב כמה היבטים של ההשלכות הפיזיות והנפשיות של ההזדקנות:
גוף
זה לא המקרה שהירידה הפיזית גוברת בכל השלבים. הרי הגוף מתפתח לפני שהוא מגיע לביצועי השיא שלו. רק אז מתחילה ההשפלה. ניתן לתאר את זמן ומידת ההשפלה ככושר, ותלוי בגורמים רבים, כגון אורח חיים. לדוגמא, שימוש בסמים, כמו אלכוהול וניקוטין. מתח הוא גם גורם חשוב. מצב הכושר אינו קשור כל כך לשלבי החיים. אפילו אדם זקן יכול להיות כשיר. עבור אנשים עם טראומות ילדות או לחץ בשלב ההצטברות, כושר יכול להיות טוב יותר בגיל מבוגר מאי פעם. רק בגיל מבוגר מאוד הטבע גובה את מחירו.
נֶפֶשׁ
גם בריאות הנפש אינה קשורה בהכרח לשלבי חיים. עם זאת, קיים קשר הדוק בין כושר נפשי לגופני. כושר גופני הוא כמעט תנאי לבריאות הנפש.
דעה
כושר נפשי (מבט / נפש / דעה) הוא משהו שונה מבריאות הנפש. מצב הנפש מעוצב הרבה יותר חזק על ידי רצונו של האדם. זה דורש הרבה מאמץ. אך מכיוון שמאמץ קשור לאנרגיה הזמינה, מצב הנפש תלוי מאוד בהיבטים ובשלבי החיים הקודמים. מכיוון שתוכניות כושר אישיות (אימון או יוגה) דורשות מאמץ, כאן מתחיל סיפור הקונפליקטים הדוריים.
הייתי רוצה לבחור כאן מאמץ אחד, שלא כל כך קשה לממש עבור הזקנים, אבל צריך קצת אומץ.
הרעיון
מבחינתי, המטרה הגבוהה ביותר של הלך הרוח היא קבלת גיוון. המגוון התרבותי בין העמים הוא תמיד הדבר הראשון שעולה בראשך בעולם. אבל יש גם קבלה של חשיבה שונה בשלבי החיים שלמעשה קל יותר להבין. כאן, הקשישים הם בבירור ביתרון מכיוון שהם כבר חיו את כל השלבים. הצעירים צריכים לסמוך על נרטיבים של זקנים, אך איך נראים נרטיבים אלה?
חוויות מכילות הרבה רגעים כואבים, והזקנים חוו הרבה מהם. למרבה הצער, חוויות כואבות אלה תמיד דוחפות את עצמן לקדמת הנרטיבים ולכן נרטיבים אלה נשמעים לרוב כמו אזהרות. ספקות הם גם תוצאה של חוויות. עבור צעירים אפשרויות פעולה בדרך כלל מסתיימות בהרשעות של 100% מכיוון שחסר ספק שנגרם מחוויות - וזה דבר טוב.
מבחינה זו, על הזקנים ללמוד מהצעירים, או ליתר דיוק, לזכור את שלבי החיים שהם כבר חיו. ואם נסתכל מקרוב, הזקנים גם עושים זאת לפעמים כשהם זוכרים את טיפשות הנעורים כביכול. והם בדרך כלל עושים זאת בצחוק! אך בכך הם שוכחים לפעמים לבדוק האם ההחלטות היו באמת טיפשיות, ולא רק נענשות על ידי נורמות חברתיות שקיבלו את העליונה בימי בניית הקריירה.
ניתן לראות כי אנשים זקנים מאוד נופלים לדפוסים כמעט ילדותיים, מה שהופך את התקשורת עם הצעירים ליותר רגועה ברוב המקרים. אולי אנחנו הזקנים צריכים להתחיל קצת קודם להיות שוב כמו ילדים, כי עם הפרישה נוכל לדחוף את הנורמות החברתיות שדיכאו אותנו כל כך במהלך הצטברות הקריירה. האם רק ההבל של עדיין היכולת להתחרות הוא שמונע מאיתנו לעשות זאת? הצעירים יראו בהבל הזה מגוחך, והם צודקים בכך. זה אולי נשמע אבסורדי, אך חזרה לחוסר משוא פנים של ילדות היא המפתח שלנו לקבלה על ידי הצעירים הזקוקים לתמיכה במאבק נגד הנורמות החולשות של החברה. בכך אנו הורגים שתי ציפורים במכה אחת: הצעירים אוהבים להקשיב לנו שוב, ואנחנו נעשים בריאים יותר.